החלטה בתיק ב"ש 2206/13

זוהי בקשה למשפט חוזר.

רקע עובדתי

המבקש הורשע בבית המשפט הצבאי שומרון, תוך שמיעת עדים, בשתי עבירות של פעילות נגד הסדר הציבורי. האחת, בגין העברת מאות מספרי כרטיסי סים לאסירים ביטחוניים. השנייה, בגין מסירת מספרים רבים של כרטיסי סים לאסיר ביטחוני בשם סעיד אבו בכר. בגין הרשעה זו נגזרו על המבקש 16 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה וקנס.

ערעורי הצדדים נגד הכרעת הדין נדחו. ערעור התביעה על קולת העונש התקבל, ועונשו של המבקש הועמד על 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל (ע' 1552+1590/13).

מיד עם קבלת פסק הדין בערעור, הגיש המערער בקשה לשירות בתי הסוהר לקבלת מידע בנוגע לאסיר ושמו סעיד אבו בכר. בקשה זו נדחתה תחילה, עד שניתנה החלטתי, בה הוריתי לשירות בתי הסוהר, באמצעות התביעה הצבאית, להמציא תשובה לשאלות שהופנו אליו על ידי הסנגור (ב"ש 2071/13).

בהתאם להחלטה זו, מסר שירות בתי הסוהר את הפרטים הבאים:

"בהתאם להחלטת בית המשפט הצבאי לערעורים הנכבד מיום 17.10.13 מתכבד שב"ס להמציא תשובותיו כפי שהופנו ע"י סנגורו של הנדון כפי ופורטו בבקשה:

1.       בתקופה מיום 1.1.12 ועד ליום 1.3.12 לא שהה במשמורת שב"ס אסיר ביטחוני תושב איו"ש העונה לשם פרטי סעיד ; ולשם משפחה: אבו בכר ו/או אבו בקר.

2.       בתקופה מיום 1.1.12 ועד ליום 1.3.12 לא שהה במשמורת שב"ס אסיר ביטחוני תושב איו"ש העונה לשם פרטי סעיד ; ולשם משפחה: אבו בכר ו/או אבו בקר בבית הסוהר אבו נפחא.

3.       ע"פ רישומי שב"ס ביום 08.06.12 ועד ליום 10.06.12, אכן שהה אסיר העונה לשם פרטי: סעיד שם משפחה: אבו בכר בבימ"ר קישון" .

הבקשה הנוכחית מבוססת על השפעת התשובה האמורה על ההליך המשפטי שהתקיים בעניינו של המבקש.

בתמצית, טוען הסנגור כי משהוכח שלא היה קיים אדם בשם סעיד אבו בכר, קמה עילה למשפט חוזר בשל קיומן של ראיות העשויות לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון (סעיף 157(2) לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב], תש"ע - 2009). הסנגור סבור כי הראיה האמורה עשויה לכרסם במשקל הראייתי שניתן להודאותיו המשטרתיות של המבקש, עליהן נסמכה הרשעתו, ולשמוט את הבסיס העיקרי להרשעתו בשתי העבירות.

התביעה הצבאית סבורה כי דין הבקשה להידחות הן מן הטעם כי המידע שמסר השב"ס אינו מעלה ואינו מוריד מהתשתית הראייתית שהביאה להרשעה, כך שלא מתקיימת דרישת הפסיקה לראייה בעלת משקל סגולי משמעותי, והן לאור השיהוי שחל בהצגת הראייה אשר הייתה נגישה להגנה עוד בשלב ניהול ההליך. על אלה מוסיפה התביעה ומתייחסת באריכות לבירור ראייתי אותו ערכה וממנו עולה כי קיים אסיר ביטחוני המכונה סעיד אבו בכר, שהיה כלוא בתקופה ובמקום הרלוונטיים ושפרטיו תואמים את אשר נמסר על ידי המערער.

בקשה למשפט חוזר - המסגרת הנורמטיבית

כבר פסקנו לא אחת כי ביסוד הסמכות לעריכתו של משפט חוזר, עומד האיזון בין השאיפה לאמת והצורך להבטחת מנגנון דיוני שיאפשר תיקון טעות שנפלה בהרשעתו של אדם, לבין השאיפה לסופיות הדיון (ב"ש 2643+2644/12 עסעוס נ' התוב"ץ, ב"ש 2073/09 חאמד נ' התוב"ץ, וכן בישראל ראו מ"ח 7929/96 כוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 529; מ"ח 7558/97 בן ארי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 433; מ"ח 3032/99 ברנס נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 354).

זאת ועוד, כידוע:

"הסמכות להורות על קיומו של משפט חוזר... מותנית בקיומה של אחת העילות המנויות בחוק. ודוק: בדונו בבקשה למשפט חוזר, אין בית משפט זה ממלא תפקיד של ערכאת ערעור, שכן הליכי הערעור היו ונשארו הליכי ביקורת על הערכאה הדיונית. מאידך, נקודת המוצא לדיון בבקשה למשפט חוזר היא שפסק הדין נשוא הבקשה ניתן כדין ובדין יסודו, אך בשל קיומה של אחת העילות המנויות בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט, מוטל ספק בצדקת פסק הדין, ומכאן האפשרות שתוצאתו תשתנה. נוכח הבדל זה , דרושה הוכחתה של תשתית איתנה וממשית בדבר קיומה של אחת העילות, בטרם יעדיף בית המשפט שיקולי צדק על שיקול סופיות הדיון, ומשכך משפט חוזר הנו החריג ולא הכלל" (מ"ח 4548/02 דחבש נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(3), 2444) (ההדגשה אינה במקור).

העילות לקיומו של משפט חוזר מעוגנות בסעיף 257 לצו בדבר הוראות ביטחון:

"נשיא בית המשפט הצבאי לערעורים רשאי להורות על עריכת משפט חוזר בענין שניתן בו פסק דין חלוט, אם ראה אחד מאלה: